קודמה של הדמות (שימו לב שיש לו הודעה נפרדת המתייחסת לאופיו ודמותו, כי הדמות הנוכחית הכירה אותו כמובן. כאן מסופר על הארוע שבו הוא קיבל את כינויו "נושא הנס").
קרב שלושת הימים והבן השלישי של אנשי הים איון, "נושא הנס", ראש המסדר השביעי
לפני כשישים שנה, הצליח פסתכים, שד ים, לעשות את הבלתי יאומן - לאחד תחת שלטונו את כמעט כל הברונים של שדי הים ולהפוך למלכם. מיד לאחר הכתרתו הוא החל בהרחבת ממלכתו, הוא השתלט על אזורים רבים במעמקי הים והכניע יצורים רבים.
לפני כשלושים שנה, כשהוא בשיא כוחו, החליט פסתכים לבצע את מה שכל שליט שד ים שאף לעשות מזה עידן ועידנים - לכבוש את הקיסרות. לצורך המשימה הכבירה אסף פסתכים צבא ענק של יצורי ים ומפלצות יבשה, שלא זכור כמותו מאז פלישת כוחות האופל. בנוסף הוא גם שכר מספר עצום של שכירי חרב.
חשש כבד נפל על הקיסרות לשמע הצבא האדיר הנאסף נגדה, אולם הקיסר אסף את צבאותיו שלו, והתכונן למלחמה והחשש נחלש. למראה הצבאות החזקים הנאספים בבירה, התחזק לב העם, והחשש התפוגג והחל הופך לתחושת גאווה וביטחון.
ואז הגיע השמועה הנוראה לחצר הקיסר והמצב השתנה שוב מקצה לקצה - הסתבר שמלך שדי הים שכר את קתשוק "הבלתי מנוצח", גדול המצביאים בכל הזמנים ואחד מגדולי הלוחמים שחיו אז. הפחד חזר לקיסרות, שכן ידועה לכל הייתה נבואת האורקל "כי קתשוק לא ינוצח לעולם, ובכל קרב בו ישתתף הצד שבו יילחם ינצח".
בניסיון לעודד את רוח הגיסות, הקיסר ערך את הטקס המסורתי לפני יציאה לקרב, בפאר והדר מיוחדים. רוח נכאים השתררה באולם וכל המאמצים לשנותה עלו בתוהו. כאשר הכרוז הקיסרי הכריז בקול את השאלה המסורתית "מי הוא זה אשר יקום וישא בגאון את נס הקיסר - הלא הוא הגריפון המוזהב" התכוננו מיטב שועי הממלכה, אציליה ולוחמיה להציג מועמדותם (הזכות להניף את הנס הקיסרי בזמן המערכה נחשבת לכבוד שאין שני לו. יש אין ספור סיפורים על דו-קרבות וסכסוכים עקובים מדם בין אצילים ולוחמים שהתמודדו על כבוד זה. יש אף כמה מקרים שבהם הקיסרות לא יצאה למלחמה משום שהמועצה העליונה לא הצליחה להכריע למי מבין כל הדורשים תינתן הזכות להניף את הנס - עד כדי כך רב הכבוד שבעניין). באותו רגע נכנס לאולם שליח אישי של קתשוק.
הוא מסר לקיסר קבל עם ועדה, כי קתשוק הבלתי מנוצח לא רק שהצטרף אל מלך שדי הים, אלא גם נשבע בפניו כי הוא בכבודו ובעצמו, ייקח במו ידיו את הגריפון המוזהב מידי נושאו, ויניף אותו עד לניצחון. בסיימו את דבריו הפך הפחד לאימה. שאלתו של הכרוז נותרה תלויה באויר, שקט מתוח השתרר כשאיש לא העז לקום ולקחת על עצמו את נשיאת הנס שכן כולם היו משוכנעים כי הדבר כרוך במוות ודאי.
או אז קם הבן השלישי של אנשי הים איון, נעמד בפני הקיסר, השתטח מלוא קומתו והתחנן כי יתיר לו לשאת הגריפון המוזהב לתהילתו ותהילת הקיסרות. הקיסר נענה לבקשתו, והמעשה הפיח רוח חדשה ותקווה חדשה בלב הצבא.
יום הקרב הגיע. שני הצבאות נערכו זה לפני זה. כמקובל במקרים כאלה, קדמו לקרב הגדול בין הצבאות הזמנות הדדיות להתמודדויות אישיות (במהלך הקרב) בין אצילים ולוחמים נודעים. כמקובל, כל קריאת תיגר שכזו לוותה במתנות והזמנה לארוחה חגיגית ערב הקרב.
ארוחות רבות נערכו בלילה שלפני הקרב, על ידי לוחמים מפורסמים וידועי שם. אולם בזיכרון נחקקה ארוחה אחת בלבד- הבן השלישי של אנשי הים איון הזמין את קתשוק הבלתי מנוצח לסעוד עימו והלה נענה להזמנה. לפי מיטב המסורת סעדו שני הלוחמים לבד, בניגוד למסורת איש לא עמד בקרבתם לשרתם, כך שאין אנו יודעים על אפילו קטע קטן מהשיחה ביניהם.
למחרת החל הקרב. הוא היה קשה וצמוד. אף צד לא הצליח לשבור את יריבו, מדי פעם הצליח צבא שדי הים להשיג יתרון קל, אך הבן השלישי של אנשי הים פא, "אדון הגלים", מפקד העתודה הקיסרית, הטיל את כוחותיו לקרב בדיוק ברגע הנכון ובמקום הנכון.
וכך, במשך כל היום, לא נרשם שום הישג טקטי בולט מלבד אחד - במרכז המערך, הצליח קתשוק הבלתי מנוצח, מלווה בקומץ מלוחמיו האדירים, לחדור כמו סכין לוהט בחמאה את קווי צבא הקיסרות, ולהגיע עד לקיסר המוקף במשמרו האישי. שדי הים ניסו להרחיב את הפרצה אך נכשלו וזו נסתמה מאחורי החודרים. כאשר הגיע קתשוק ליעדו הוא החל נלחם בעוז בבן השלישי של אנשי הים איון, נושא הנס, מנסה לקחת ממנו את הגריפון המוזהב, כאשר מלוויו מקיפים אותם ומונעים מחיילי הקיסר להתערב.
תצוגת לחימה מרהיבה ורבת הוד וכוח שכזו לא הייתה זכורה לאיש מהנוכחים. קתשוק תקף בעוצמה, מהירות, תבונה ונחישות בלתי נתפסים. מנגד הבן השלישי של אנשי הים איון, הדף את כל מתקפותיו תוך הפגנת כוח סבל, תגובה מהירה כישרון ועקשנות שלא יאומנו.
בסוף היום, לאחר שלא הושגה הכרעה בשדה הקרב, החליטו מפקדי שני הצבאות לסגת, כשקתשוק שמע את תרועת הנסיגה, הוא אסף את אנשיו וחצה שוב את הקווים כדי לחזור למחנהו, כשאיש כמעט לא מעז לעמוד בדרכו.
בערב, חבשו הצבאות את פצעיהם והתכוננו ליום המחרת. שוב הושמעו הזמנות הדדיות להתמודדויות אישיות, ושוב נערכו ארוחות חגיגיות בשטח ההפקר. וכמו בערב הקודם, כולם נשאו עיניהם לארוחה אחת - הפעם קתשוק הבלתי מנוצח הזמין את הבן השלישי של אנשי הים איון והשניים סעדו ביחידות מזהרת.
ביום השני חזרה על עצמה תמונת הקרב של היום הראשון - הצבאות היכו זה בזה ללא רחם, יתרון קל של שדי הים נעלם לאחר התערבות העתודה ובסופו של דבר, אף אחד מהצדדים לא הצליח להשיג הכרעה עד סוף היום, שבו הצבאות נסוגו עם ערב להיערכות מחדש. קתשוק ומספר מלווים חצו בתחילת הקרב את הקווים והגיעו עד למושב הקיסר. שוב התחדשה הלחימה בין קתשוק לנושא הנס ושוב נסוג קתשוק עם ערב ושב למחנהו יחד עם כל צבא פסתכים. באותו ערב הזמין הבן השלישי של אנשי הים איון את קתשוק והשניים סעדו יחדיו בשטח ההפקר.
בתחילת היום השלישי נראה היה כי הכל חוזר על עצמו. פעם נוספת מצאו עצמם קתשוק ונושא הנס במאבק איתנים אחד מול השני. אלא שבסוף היום, הסתמנה סוף סוף הכרעה כלשהי. צבא שדי הים החל הודף את שורות צבא הקיסרות ואפילו התערבות העתודה לא הואילה.
רגע לפני מה שנראה כהתמוטטות כללית ארע שוב שינוי. קתשוק הבלתי מנוצח הפסיק לתקוף את הבן השלישי של אנשי הים איון, והשניים החליפו ברכות והחלו צוחקים, כמה שניות אח"כ, כרע הבן השלישי של אנשי הים איון על ברכיו, העמיד את הנס במאוזן ומסר אותו לקתשוק. "הבלתי מנוצח" עמד שניות ארוכות בפנים רציניות, ושקט מתוח השתרר בשדה המערכה. מתפשט כגלים ממקום השניים עד קצות שדה הקרב העצום. ואז הביט קתשוק בעני נושא הנס, חייך ונטל את הגריפון המוזהב.
השקט המתוח הפך לדממת השתאות, כשהניף קתשוק את הנס הקיסרי, שאג בקול והחל מסתער לעבר צבאות שדי הים, כשהבן השלישי של אנשי הים איון, לצדו והמשמר הקיסרי אחריו. בהגיעם למגע עם האויב החלו קתשוק והבן השלישי של אנשי הים איון מכים ללא רחם וקוטלים כל מי שבדרכם, פורצים פרצה רחבה בקווי צבא פסתכים. בהיזכרם בנבואה העתיקה על קתשוק, התמלאו ליבותיהם של שדי הים ובני בריתם באימה, ואילו צבאות הקיסר התמלאו בעוז ורוח קרב חדשה. בתוך זמן קצר נשבר צבאו של פסתכים והחל נפוץ לכל עבר.
היחיד שלא איבד את קור רוחו היה פסתכים עצמו. הוא הצטרף לנסיגה מלווה במשמרו המובחר, אך שמר על סדר וארגון. יחד עם מצביאיו החל מארגן את צבאו לנסיגה מסודרת. כמו כן מרבית צבאות הקיסר, שהיו יגעים ועייפים החלו מתמקדים בביזת מחנה האויב ורדיפה אחר בורחים בודדים, ולא המשיכו את הלחימה ממש. לרגע היה חשש כי רוב צבא שדי הים יישאר שלם והאיום לא יוסר קליל. הבן השלישי של אנשי הים פא, היה אחד היחידים שחשו בדבר, הוא אסף את כוחותיו והחל תוקף את פסתכים עצמו.
במשך שעות ניסו כוחות העתודה הקיסרית לפרוץ את מעגל השומרים של מלך שדי הים ללא הואיל. בסופו של דבר, הצליח כוח קטן בפיקוד הבן השלישי של אנשי הים גו, לחדור דרך חומת השרירים האימתנית והרג את פסתכים. מותו של המלך והמכה שהנחיתה על צבאו הנסוג העתודה הקיסרית גרמו להתפוררות ממלכתו ולהסרת האיום הכביר שהציבה.
הבן השלישי של אנשי הים איון וקתשוק הבלתי מנוצח, הפכו לידידים קרובים אחרי קרב שלושת הימים. לימים נעלם קתשוק ועקבותיו לא נודעו, אך זכרו נותר תמיד בלב ידידו.
