הרפתקאות מיראנד - לדגדג את המים

במהלך המסע מטארישלאן לפלאו עברו מיראנד ואנשי כנופיית צ'אלריאן בעמק נארמי. מדובר במישור רחב ידיים, עשיר במי תהום ובעשב למרעה. במשך מאות שנים גרו בו שבטי נוודים שהתקיימו ממרעה וחקלאות עונתית. בעת שעברו שם מיראנד והלוחמים, סבל האזור מכמה שנים של בצורת קשה. הבארות יבשו, רוב העשב קמל, רוב הבהמות מתו בצמא ותושבי המישור סבלו מרעב ומחלות. במהלך חנייתם שמעו אנשי הכנופייה את מצוקת האנשים וליבם נכמר עליהם. הם פנו למיראנד ושאלוהו כיצד אפשר לעזור.

מיראנד הרהר רבות בנושא והגיע לפתרון. עמוק בתחתית האדמה היו מצויים מים רבים. אם יצליחו לשכנע כמה משוכני מי התהום, להעלות את גובה המים בכמה מקומות, הם יגיעו לעומק שיאפשר לבני המקום לחפור בארות ולשאוב מהן. אמר ויחד החלו מחפשים פתח עמוק לתוך האדמה.
בעזרת פעולות גישוש רבות ועזרה מהמקומיים הם גילו פתח של מערה עתיקה שלפי הסיפורים חודרת עמוק אל מתחת לפני השטח. הייתה זאת מערה עתיקה וענקית שאיש לא התקרב אליה בגלל סיפורים שבתוכה שוכנת מפלצת איומה. מיראנד מעולם לא נרתע מסיפורי מפלצות כיוון שידע היטב שגם אם הם נכונים הם לרוב מוגזמים. הפעם ידע כי בניגוד לרוב המקרים האמת גרועה יותר מהסיפור. החל מעומק מסוים דפנות המערה הייתה לא אחר מאשר יסודן אדמה עתיק מאוד, גדול מאוד ומרושע מאוד (בניגוד לדרכם של יסודנים רגילים).

אולם הבעיה גם הציבה את הפיתרון. מיראנד זימן יסודן מים קטן וביקש את עזרתו. בהגיעם לעומק הנכון, יסודן המים הקטן החליק על הדופן כלפי מטה ומיראנד החליק עליו כמו במגלשה. בשעה שמיראנד גלש במהירות מטה, יסודן האדמה חש מעין דגדוג של המים והיה בטוח במדובר במי גשם שחדרו למערה ונוזלים על דפנותיו. כך לא שם לב למיראנד. לאחר זמן קצר מיראנד הגיע לתחתית המערה, ועם יסודן המים נפל אל תוך בריכה עתיקה רחוקה מטווח ידו של יסודן האדמה הזקן.

בבריכת המים גר יסודן מים עתיק שישן (או לכל הפחות עשה משהו שמקביל אצל יסודנים לשינה) עמוק. היסודן היה דומה באופיו למרבית היסודנים - הוא לא היה טוב ולא היה רע הוא היה הוא עצמו ושם דבר אחר מלבדו. מיראנד ניגש אליו וניסה להעירו בעדינות ונימוס. לאחר מספר ניסיונות החל לדגדג אותו קלות בעזרת קצה מטהו. מגעו של ענף הנארזי עורר את היסודן. מיראנד שטח לפניו את בקשתו. הוא הזכיר ליסודן את מעשיו של הים הקדמון וכיצד הציל את העולם מצמא. הוא הבטיח ליסודן כי הוא ינציח את תהילתו בדרך שלא תהא פחותה מזו שבאן החכם הנציח את תהילת ים הזקן.

היסודן קטע את דבריו בקוצר רוח ומיראנד חש כי דרך החנופה הייתה מוטעית. היסודן הזקן לא היה זקוק לתהילה או תודה. הוא גער במיראנד שהעיר אותו ואמר לו שהוא סולח לו רק מפני שנהנה מהמגע הנעים של עץ הנארזי. אז נאנח (או לפחות עשה משהו שמקביל אצל יסודנים לאנחה) והחל נזכר בימים בהם היה צעיר וחי באוקיינוס עמוק בתוך שדה אלמוגים. כיצד אהב להרגיש את האלמוגים מדגדגים אותו קלות, בעודו שט במים הפתוחים והצלולים.....

מיראנד הקשיב שעות ליסודן הזקן ועצר אותו רק מדי פעם בנימוס רב כדי לשאול שאלות הבהרה. לאחר שנראה היה כי הוא סיים את דבריו וכי ברצונו לשוב לישון הציע לו מיראנד עסקה. אחת לחמש שנים הוא יבוא לבקר אותו ויגרד את גופו במטהו, בתמורה ימלא היסודן אחר בקשתו. היסודן הסכים לעסקה בהתלהבות (או לפחות במשהו שמקביל אצל יסודנים להתלהבות...) כשהוא מציב תנאי נוסף שהתקבל על נקלה - על מיראנד להביא לו בביקוריו אלמוגים, צדפות וחול ממימי הים. מיד בתום סיכום העסקה, מי התהום החלו עולים בכל רחבי האזור. היסודן כה שמח על העסקה והתרשם ממיראנד עד כי נפרד ממנו בחום בלתי אופייני ליסודנים (ודאי לא ליסודני מים הידועים בקרירותם). הוא גם זימן יסודן קטן ממשרתיו שיעלה את מיראנד חזרה החוצה דרך המערה, כך שיסודן האדמה לא יחוש בו.

בשבועות הבאים החלו האנשים בכל האזור לחפור בארות חדשות ועמוקות בהנחיית מיראנד ומלוויו. כך ניצל העמק מצמא.