דאנמיר ופימריוס בן האלמוות

אחיו התאום של מיראנד נקרא דאנמיר (danmir). הוא גבוה, 1.98, שרירי, עיניים ירוקות, שיער שחור גלי ארוך ארוג בצמות ומגיע עד אמצע הגב. עור בהיר. דאנמיר הוא לוחם כוהן של עדריאד. הוא דומה באופיו למיראנד בהבדל אחד - הוא הרבה יותר ישיר בדבריו ומעשיו.

כמה ימים לפני שהוריו הצטרפו למשלחת של נאוגרין, דאנמיר הצטרף לקבוצת הרפתקנים שאסף גנרל בשם פמיריוס (pemiryus).

פמריוס בן האלמוות

פמריוס היה יתום עני וחסר בית שגדל באשפתות והפך בגיל צעיר לשכיר חרב. באופיו היה קר, שאפתן, אכזרי, תאוותן וחסר מצפון. הוא טיפס בסולם הדרגות בזכות כישוריו וערמומיותו והגיע לדרגת משנה למלך ולעושר רב. הוא לא אהב איש מלבד את עצמו ואת בנו היחיד (שאת אימו, אצילה עשירה שניהם הרעילו כדי שפמריוס יוכל להינשא שוב לעוד מישהי עשירה....). בנו היה חברו וידידו היחיד, בן טיפוחיו, נפש תאומה בן דמותו ויורשו לעתיד. למתבונן מהצד נראה היה שכמה שהאב והבן רעים וקשי לב כלפי העולם כך הם מסורים, חמים ולבביים אחד לשני.

כשהוא בשיא כוחו ותהילתו, ערב נישואיו ליורשת העצר, שאביה המלך על ערס דווי (לפי השמועות מרעל שהוא שם במזונו) והוא אמור לרשתו, התהפך גורלו. בן המלך שנעלם לפני שנים (לפי השמועות כתוצאה מתככיו של פמריוס) חזר לחצר באופן מפתיע ובאמצעות הפיכה צבאית מהירה, השתלט עליה ונטל את השלטון מידיו של פמריוס. הוא נאסר וכל רכושו ומעמדו נלקח ממנו.

כעונש על כל מעשיו כלא הנסיך את בנו של פמריוס לצדו ודאג שיענוהו מבוקר עד ערב עד לסף מוות ואז ירפאוהו. במשך שנה נאלץ פמריוס לשבת חסר אונים בשעה שבנו מעונה בתא ליד. בסוף השנה פרצה מגיפה קטלנית ומסתורית בעיר. רבים מתושביה מתו והיא ננטשה בבהלה על ידי כולם. פמריוס ובנו שהיה שבור ונכה נשכחו מאחור ולבסוף השתחררו ועזבו את העיר.

במשך מספר שנים הם נדדו בדרכים כשפמריוס סועד ומטפל בבנו הנכה. שניהם לקו במחלה דמוית צרעת שתקפה את העיר. הוא ניסה למצוא מרפא לו ולבנו אך נכשל בכך. בעקבות המחלה הם נאלצו להסתובב תמיד עטופים תחבושות כשרק עיניהם גלויות. בגללה הם סבלו מיסורים פיזיים נוראים - בין היתר תחושה מתמדת כאילו מישהו מקלף את עורם מעליהם ושורף את בשרם. לכך התלוו התקפי קדחת רצופים סיוטי תופת. לאחר מאמץ ממושך פמריוס הצליח לרסן במידת מה את המחלה בגופו, לעצור את התפשטותה ולחיות עימה (למרות שכל התופעות מלבד התקפי הקדחת נותרו בעינם). אולם הבן שהיה שבור בגופו ונפשו מת לאחר יסורים גופניים ונפשיים קשים.

פמריוס לא חזר להיות האיש שהיה, קור ליבו פינה מקום לצמא בלתי פוסק לדם וכאב ואל תכונותיו נוספה תאוות הנקם ומשאלת מוות. הוא הצליח לשכנע אציל חשוב למרוד בנסיך שהפך בינתיים מלך. בקרב המרכזי שהתחולל החלו כוחות המלך לנצח. או אז הוא יצא בראש כוח מובחר להתקפת התאבדות נואשת נגד פמליית המלך. הוא הצליח להבקיע דרך מעגל שומרי הראש, כשכל מלוויו נקטלים אחד אחרי השני ולהרוג את המלך שהיה עסוק בהטלת כשפים. כשהוא לבדו לצד גופת המלך, שנוא נפשו, הסתערו עליו שאר שומרי הראש וניסו להרגו אולם הוא הדף אותם דקות ארוכות. בינתיים פני המערכה השתנו וצבא הממלכה החל נסוג, ואז לחש רב עוצמה הוטל מהצד השני שהיה אמור להשמיד את כל מי שנמצא באזור בו נלחם פמריוס בשומרי הראש. כולם (ובהם גופת המלך) הושמדו אבל באיזושהי דרך פלאית פמריוס שרד.

בשנים שאחר כך הוא ניסה להתאבד מספר פעמים אבל לפי השמועה בכל פעם ניצל ברגע האחרון. בראשו נאחז הרעיון שהכל חלק מקללה - הוא נותר בחיים כדי לסבול. אבל הוא המשיך לנסות למות בצורה עקיפה יותר. פעם אחר פעם הוא השכיר עצמו כחייל ולוחם כשהוא נוטל על עצמו משימות התאבדות חסרות סיכוי. פעם אחר פעם הצליח להשלימן כשהוא יוצא מהן בחיים. לבסוף השתכנע בדבר הקללה הרובצת עליו. כל האחרים השתכנעו שהוא בן אלמוות ובלתי מנוצח.

באחת הפעמים, לאחר קרב קשה וקטלני במיוחד, כשהוא שוכב פצוע לצד גופת דרקון ומאות לוחמים שרופים, מחכה בפעם האלף לנס הבלתי נמנע שיציל אותו גם הפעם ממוות הוא הגיע לתובנה. כשהחלים אחרי שנאסף על ידי רועה שאיבד את דרכו ונקלה בטעות למקום הקרב, שינה דרכיו. הוא החל נודד ורותם את כישוריו כלוחם, מפקד ומדינאי כדי לעזור לחלשים ולנדכאים.

לאחרונה פמריוס יצא להציל חפץ מיתולוגי בשם "נזר הצדק" מידיו של שד מסתורי, וכך להגשים נבואה עתיקה שהבאת הנזר תחזיר את השגשוג והשלום לעולם. הוא אסף קבוצה קטנה ומובחרת של הרפתקנים ויצא לדרך.

להגיע למאלגדאך

לפני יותר מ-40 שנה יצא נאוגרין (Naugreen), בן למשפחת סוחרים אמידה להרפתקאות. בתחילה השכיר שרותיו כלוחם קשת מלווה שיירות. אחר כך נדד בשממה עם מספר חברים שפגש בדרך. 3 שנים עברו עליו בדרכים ובשממה כשהוא צובר עושר ותהילה, אבל רעבונו לא שבע מההרפתקאות שעבר. חלומו הישן כילד למצוא את ממלכת מאלגדאך (malegdakh) האגדית לא הרפה ממנו.

לפי האגדות, מאלגדאך הייתה אימפריה עצומה ועשירה הנמצאת מעבר לאזור לא מיושב ופראי של ג'ונגלים הררים. בממלכה זו יש ערים עצומות החצובות בתוך קניונים של נהרות עצומים ורחבי ידיים. הארץ עשירה בחקלאות ומחצבים ותושביה הם גמדים אצילים. במשך מאות שנים ניסו הרפתקנים להגיע אליה אך איש לא חזר בחיים.

נאוגרין נחשף לראשונה לאגדת מאלגדאך בהיותו ילד קטן. היא מילאה תפקיד מרכזי באגדות רבות שהסתובבו בחוגי המסחר אליהם הייתה שייכת משפחתו. בגיל 6 התגלגל לרשות אביו ספר עתיק ובו מפות וציורים קסומים של האזור המוביל לממלכה כפי שצוירו בידי הרפתקן אלמוני. במשך שנים האב שמר על הספר היקר שכן לא הצליח למצוא קונה מתאים. בשנים הללו היה נאוגרין מתגנב אין ספור פעמים למחבוא בו הוסתר הספר וקורא בו.

בגיל 10 אסף נאוגרין כמה ילדים סביבו ולאחר הכנות ממושכות מתחת לאפם של הוריהם יצאו ב"משלחת" לגלוי מאלגדאך. הם לא הגיעו רחוק, נמצאו על ידי הוריהם ושבו לביתם. הוריו של נאוגרין השביעו אותו, בטקס דתי, שלא לצאת שוב בעקבות האגדה כל עוד הם חיים והוא נאלץ להישבע.

במשך הימים בהם שהו בדרך, נאגורין הוכיח יכולת מרשימה של הנהגה ועמידה בפני קשיים, בין השאר הציל את חבורתו משודדים וחיות טרף. הדבר שכנע את אביו לקחת איתו עימו למסעותיו בתור שולייה. בשנים הבאות נאוגרין נדד עם אביו כשהוא מנצל כל רגע פנוי לחקור אודות הממלכה האגדית ולרכוש מידע עליה. בגיל 16, כשאביו מת הוא כבר הפך לאחד המומחים הגדולים בנושא כשברשותו אוסף של כתבים ומפות. מכיוון שאחיו הגדול ירש את העסק המשפחתי ומכיוון שהיה מלא ביצר הרפתקנות עז את עסקי המסחר והחל נודד כהרפתקן.

גם כהרפתקן המשיך לאסוף מידע על מושא חלומותיו. בגיל 19 מתה אימו, שבועתו כבר לא הייתה תקפה ולאחר הכנות ממושכות הוא יצא עם מספר חברים למצוא את מאלגדאך. כחצי שנה לאחר שיצאו לדרך נעלמו עקבותיהם. לאחר 10 שנים הוא חזר לעירו.

פניו של הנער הנאה הושחתו מצלקות וכוויות. עין אחת חסרה לו. במקום אף הייתה לו תותבת מפלטינה אותה הצמיד ברצועה לראשו. מראה הנער נעלם, אך החיוך הרחב והצחוק המתגלגל המפורסמים נותרו כשהיו הן בחוזקם הסוחף והן בתדירות הרבה בה הופיעו. חוש ההומור לא נחלש אלא רק התעדן והתרחק מאותו הומור מתיחות וולגריות בהן נודע כילד. עינו האחת הייתה שמחה וחמה כתמיד וברקה שבעתיים, מפצה יותר ממספיק על היעדרות אחותה. לעתים נדירות ביותר היא התמלאה לחלוחית כשנאחז בגעגוע להוריו, לחבריו הטובים שמתו במסע או לחברו שבחר להישאר שם בממלכה הקסומה. באמתחתו היה מטמון של יהלומים מגודל ואיכות שלא הכירו בעירו ובפיו סיפורי נפלאות על הארץ המדהימה ועל ההרפתקאות שעבר בה ובדרך אליה.

בשנים הבאות הוא השתמש בכישרונו ובעושר שהביא עימו כדי להפוך לסוחר משגשג ואחד מעשירי הממלכה ואף נישא והוליד ילדים. הוא רצה לשוב לממלכת מאלגדאך, בראש שיירת מסחר אולם הפעם הייתה זאת אשתו ששכנעה אותו לא להסתכן. כתחליף הוא שלח מדי פעם משלחות לממלכה הרחוקה אבל איש לא שב.

לאחרונה לאחר מות אשתו וחתונת בתו הקטנה, החליט לצאת לשם בעצמו. הוא מכר את כל רכושו ונתן מחצית לילדיו ומשפחתו. ביתר אסף שיירה ענקית ויצא לדרך כשהוא שוכר את מיטב בעלי המקצוע בתחום (רכבים, מאבטחים, סיירים וכד') ביניהם את הוריו של מיראנד שאמורים לטפל בעדרי בהמות המסע של השיירה.

מיראנד ההלך הכחול - רקע - הורים

להלן תיאור קצר של הורי מיראנד. התיאור מתייחס לנקודת הזמן בה מיראנד נפרד מהם והתחיל לנדוד בגיל 16. האמת היא שמכיוון שלא יצא לי לשחק את הדמות, לא החלטתי מה עלה בגורלם, כנראה שהם עדיין נודדים...(-;

אב - באליר baleer

בן 78, איש צנום וגבוה, שיער חום מלא שיבה, ארוך ועיניים חומות, עור שזוף. שתקן, מופנם וביישן אך מאוד חייכן, נעים הליכות חם וטוב לב, ילד תמים בנשמתו. למרות גילו המופלג הוא עדיין בכושר גופני מצוין ובעל בריאות יוצאת דופן גם לגבי אנשים צעירים ממנו בהרבה ונראה צעיר בהרבה לגילו (לא יותר מ-50).

בן למשפחת רועי צאן בשבט נוודים הידועה בקשיחות ואריכות ימים מופלגת במיוחד. התייתם בגיל צעיר וגודל על ידי דודו מצד אמו שהיה ממנהיגי השבט. בגיל 15 התאהב בבת דודו לאריאן (גם היא רועת צאן ראה לעיל). לאחר שלא הותר להם להינשא בשל עוניו ומעמדו הנמוך, הם ברחו והתחתנו בחשאי. זמן קצר אחרי שברחו השבט הוכחד על ידי התקפת אורקים.

באליר ולאריאן החלו נודדים בדרכים כשהם מתפרנסים כסייסים ורועים המשכירים את שירותיהם לחוואים עשירים, סוחרי צאן ובקר ומובילי שיירות. במהלך השנים הם נדדו למרחקים עצומים ולמדו רבות על העולם. למרות שהם בעלי מקצוע מבוקשים ומצעירותם השתכרו היטב, הם מעולם לא צברו עושר רב ותמיד חיו בצניעות כשאת רוב כספם השקיעו בחינוך ילדיהם ובתרומה לצדקה.

לפני כ-17 שנה, לאחר שנים של חוסר הצלחה להביא ילדים לעולם, נולדו לו שלושה תאומים לא זהים. הם גידלו אותם בדרכים ודאגו לתת להם חינוך מעולה כמיטב יכולתם.

כיום הוא נודד יחד עם אשתו וממשיך להתפרנס מרעיית צאן וטיפול בבהמות משא.

אם - לאריאן laryan

בת 77, נמוכה, רזה, שיער אפור (במקור, שחור). עיניים אפורות. עור בהיר שזוף. תאומה באופי ובנפש לבעלה - שתקנית, מופנמת וביישנית אך מאוד חייכנית, נעימת הליכות חמה וטובת לב. למרות גילה המופלג היא עדיין בכושר גופני מצויין ובעלת בריאות יוצאת דופן גם לגבי צעירות ממנה בהרבה ונראית צעירה בהרבה לגילה.

כאמור לעיל ברחה עם בעלה בגיל צעיר ונישאה לו וחיה עימו עד הים בדרכים.לפני כמה שבועות הוריו של מיראנד יצאו למסע יחד עם שיירת מסחר גדולה של הרפתקן וסוחר מפורסם בשם נאוגרין בן אורגארין. הידוע גם כ"נאוגרין הצוחק" ו"נאוגרין האף".

מיראנד ההלך הכחול - תיאור כללי

מיראנד הוא אדם בגובה 1.85, צנום (נוסח גנדי), עיניים חומות גדולות, שיער חום ארוך ארוג בצמה המגיעה עד המותניים עור שזוף.

בד"כ לבוש גלביית צמר פשוטה כחולה, חגורה שהיא למעשה פתיל צמר כחול, שריון עור ומתכת, סנדלים תנכיות (לפעמים יחף) השיער אסוף בעזרת חוטי צמר כחולים ושזורים בו חרוזי חרס כחולים. אוחז במטה ארוך מענף נארזי (narzi - בצורתו הוא מטה ארוך פשוט. בצבעו הוא כחול עמוק עם נימים דקיקים בצבע תכלת ולבן. המרקם שלו משתנה בקטעים שונים בין חלק כשיש למחוספס. על מהות המטה ראה לעיל). נושא תרמיל גדול. על חגורתו פגיון; קלע ושקיק עם אבני קלע. נושא תרמיל גדול ובו - חבל, יתדות, שמן, אמצעי הדלקת אש, מזון יבש, וחליל רועים מקנה סוף.

התכונות המרכזיות שלו - שתקנות וצניעות - הוא אוהב להקשיב וממעט בדיבור. עוד יותר ממעט לספר על עצמו ומעלליו; סקרנות - אוהב ללמוד ולדעת הכל; טוב לב ונדיבות - תורם את רוב הרכוש שנותר לו לאחר שסיפק את צרכיו לצדקה.

מיראנד ההלך הכחול - מבוא

מיראנד ההלך הכחול הוא דמות שבניתי למערכה שהריץ ידידי הטוב, איציק, בחורף 03 בי-ם. האמת שהולדתו בתקרית לא הכי נעימה - הדמות המקורית שבניתי למערכה (יאנור נושא הרעם - אותו אתאר בהמשך הבלוג), מתה במשחק השלישי באופן די סתמי (באחת מתוך אותן פעמים, שאתה רוצה לזרוק את הכל ולהתחיל לשחק בסגנון חופשי ללא קוביות, כי הוא באמת מת רק בגלל קוביות ולא בגלל שום דבר אחר). אני התעצבנתי מאוד, אבל איציק התעקש שאני אבנה דמות חדשה. בסופו של דבר אני חייב תודה לאיציק, כי כתוצאה מכך נוצרה אחת הדמויות שהכי נהניתי ליצור אי פעם.

כשגמרתי לכתוב אותה חלפו מספר חודשים והקבוצה הייתה כבר בדרגה 8 (ואני יודע שכל השה"מים שלי לדורותיהם שקוראים את זה צוחקים עליי ואומרים בציניות "מה כל כך מעט זמן? - רק כמה חודשים לדמות אחת?....", אבל האמת היא שאסור להם לצחוק עליי - מה אם הם היו כאלה?....).
ושוב איציק לחץ אותי לפינה - "רק תכתוב הרפתקה אחת או שתיים, כדי שאדע מה הדמות עברה עד שפגשה בקבוצה...בכל זאת דמות דרגה 8...". ושוב אני חייב לו תודה, כי בסופו של דבר הוא אילץ אותי לכתוב את כל החלק של הרפתקאות מיראנד.

בסופו של דבר, יצא לי לשחק את הדמות רק 3 מפגשים, לפני שנאלצתי לפרוש מסיבות חיצוניות....אבל, כאמור אני ממש לא מתחרט, כי זו באמת אחת הדמויות הכי אהובות עליי, והעובדה שאני פותח איתה תעיד על כך יותר מכל........

ההודעה הראשונה

בבלוג זה אני מתכוון להכניס את כל הדמויות שבניתי במשך השנים כשחקן במשחקי תפקידים. את רוב הדמויות יצא לי לשחק, אך את חלקם כמעט ולא או בכלל לא (בד"כ מסיבות חיצוניות למשחק - אתם יודעים- עבודה, חתונה, ילדים....ושאר תירוצים של שחקנים לא לבוא למשחקים). מקווה שתיהנו.

מילה לגבי שימוש בחומר מהאתר -

ככלל, כל החומר באתר הזה הוא פרי עטי אלא אם כן מצוין אחרת. אני מתיר לכל מי שרוצה להשתמש בחומר שלי (כאמור כל תוכן האתר מלבד מה שאני מציין מפורשות שאינו שלי), לכל צורך שאינו למטרות רווח, כל עוד הוא מציין את המקור ומוסיף קישור ברור ומפורש לאתר.