הבן השלישי של אנשי הים איון - קודמיה של הדמות 2

סיפורו של קודמה של קודמה של קודמה של הדמות

גניבת טבעת האש ממגדל האבן והבן השלישי של אנשי הים איון "משיב הטבעת".

לאחר שבני הים השתלטו על האזור והקימו הלכה למעשה את הקיסרות, הם פעלו רבות לפיתוחה ובנייתה בכל התחומים. אחד התחומים החשובים בו פעלו, היה ביצורה מפני התקפות מצד היבשה והים. עד אז אזורי החוף ואזוריים פנימיים רבים היו חשופים להתקפות מהים של פיראטים ויצורי ים שונים. אלה היו פושטים תכופות על תושבי החוף ולעתים חדרו ללב האזור בעזרת שיט בנהרות הגדולים (ממש כשם שעשו אנשי הים בעת מלחמותיהם להקמת הקיסרות).

אחת מנקודות התורפה המרכזיות הייתה צומת נהרות גדול, שם שכנה אחת הערים החשובות (שלימים תהפוך לבירת הקיסרות). צומת זה היה רחב ועמוק ומאפשר תנועה של ספינות רבות וגדולות. מצד אחד הייתה זו ברכה שכן המקום אפשר תנועה ימית מסחרית ומנהלית ענפה בין חלקי הקיסרות. מצד שני הייתה זו נקודת תורפה. ציי מלחמה רבים עברו שם במהלך השנים, הן של אצילים מקומיים שנלחמו אחד בשני והן של פושטים מן החוץ.

אחד ממפעלי הביצור החשובים והגדולים יותר הייתה הקמתו של מגדל האבן במקום זה. בעיקול הנהר שלפני עיר הבירה הקיסרית, נבנתה מצודה שבמרכזה מגדל אבן אדיר ממדים. המצודה עמדה על אי גדול במרכז הנהר, היא השקיפה על עשרות ק"מ, והוצבו בה מכונות מלחמה מיוחדות בגודל שלא נראה כמוהו, שהיו מסוגלות להטביע כל ספינה ממרחק מספר ק"מ. האבן ממנה נבנה המגדל הייתה אבן ברזל מיוחדת, בעלת תכונות קסומות שהובאה ממרחקים במחיר עצום (רוב האדמה באזור הקיסרות היא אדמת חימר בוצית. אין כמעט סלעים ראויים לבנייה מלבד בכמה אזורי גבעות בודדים. וגם הם לא נחשבים למתאימים במיוחד לבנייה. לכן רוב הבנייה באזור היא מלבני חימר מיובשות או צרופות, מבני אבן הם נדירים ועלותם גבוהה מאוד).

בראש מגדל האבן, הוצבה "טבעת האש" - חפץ קסום רב עוצמה שהיו לו מספר כוחות - בלילה, יצא אור נגוהות קסום מהטבעת, בעזרת כמה גבישים קסומים, האור רוכז וכוון לאזורים שונים, והאיר לשומרים שיכלו לצפות בעזרתו למרחקים גם בלילות החשוכים ביותר וגם בעת ערפל וגשם וראות לקויה במיוחד; כמו כן בעת לחימה, הטבעת הפכה לנשק רב עוצמה בעל שני שימושים - קרניים היוצאות ממנה, הציתו באש קסומה את הקליעים שנורו ממכונות הלחימה, אחת לכמה זמן ניתן היה להטיל מתוכה קרניים קטלניות ורבות עוצמה של חום ואש; בנוסף לכך, לטבעת הייתה יכולת לחשוף שדים ואל-מתים, יצור מסוג זה שהיה נכנס לתחום המואר על ידי הטבעת היה מגלה את טבעו האמיתי, שדים ואל-מתים רבים יצאו מהנהר והטבעת סייעה בהגנה נגדם;

כל אלה היו תפקידים חשובים של הטבעת, אך לפני 300 שנה נוסף לה עוד תפקיד, שהיה מרכזי בחשיבותו לקיום הקיסרות. שנים לאחר יצירתה התברר שלטבעת יש סגולה שמאפשרת לה להבחין במהותו של אדם. כאשר נזיר המסדר היה עובר טקסים מסוימים ואז עומד בתוך אור היוצא ממנה, נוצרה הילה צבעונית סביבו שאפשרה ללמוד רבות עליו ועל אופיו. כך הפכה הטבעת לכלי מרכזי וחיוני לבחירת חברי המסדר.

ואז בתקופת שלטונו של ליור החמישי, נסיך השדונים מאפי, החליט לגנוב את הטבעת ושלח למשימה את הגנב הטוב ביותר שלו- ניומה ההוביט. איש לא יודע כיצד ניומה הצליח בכך, אבל הוא גנב את הטבעת והיא נלקחה עמוק לתוך תהומות הנשייה. בימים הבאים חדרו לנמל עיר הבירה אל-מתים רבים, ידיעות הגיעו על פלישה מתוכננת של שדי ים ומפלצות ימיות אחרות. פחד גדול נפל על הקיסרות - הגנת הנהר נפרצה, וגורל המסדר עמד בסכנה.

כדי להשיב את טבעת האש, נבחרה משלחת עם כמה לוחמים ומטילי לחשים בכירים - בראש המשלחת עמד הבן השלישי של אנשי הים איון "משיב הטבעת" (אז הוא כמובן עוד לא היה "משיב הטבעת"...), שהיה אז מורה הלחימה הראשי של המסדר, לצדו עמדו הבן השלישי של אנשי הים גו "המשתק", הבן השלישי של אנשי הים ליט "ראש הברזל", פארדיש "העיוור" הסייר, קונקור בן לאמיר "אוחז העיניים" וטאריש כוהן האדמה. במהלך החיפושים הם נתקלו בקאלוטיל הזעיר "בעל אצבעות החמאה" ההוביט, שעקב אחרי ניומה, והצטרף אליהם.

בדרכה למשכנו של נסיך השדונים, עברה המשלחת הרפתקאות רבות וסכנות מסמרות שיער. בסופו של דבר הם הצליחו להגיע לשערי הארמון. מערכת ההגנה מסביב לארמון הייתה מעל ומעבר לכוחותיהם האדירים. לכן הם חיפשו דרך עקיפה. לאחר חיפושים רבים מצאו מנהרה סודית המובילה אל לב הארמון, הייתה זאת מנהרה שתוכננה במיוחד כדרך מילוט. אך כדי להגן עליה, כניסתה שכנה במאורה של הדרקון השחור העתיק בארבוש הרוגז, אחד העתיקים והחזקים שבדרקונים בכל הזמנים. בארבוש לא אהב את נסיך השדונים, כפי שקאלוטיל ידע לספר הוא התחייב בפניו רק לנסות ולמנוע כניסה של יצור כלשהו למנהרה ושום דבר מעבר לכך.

החבורה החליטה על תוכנית פשוטה אך מסוכנת - הבן השלישי של אנשי הים גו (שכבר אז נודע כלוחם כביר), ימשוך אליו את תשומת הלב של הדרקון לכמה שניות. השאר יסתערו פנימה ויעברו דרך המאורה, בתקווה שיספיקו לצאת מהצד השני. ואז הבן השלישי של אנשי הים גו יצטרף אליהם.

ברגע הפקודה, הבן השלישי של אנשי הים גו הסתער על הדרקון, כולם היו משוכנעים כי יתנהל קרב קצר ביניהם ממנו יצא, האדם בעור ושן או לא יצא חי כלל. איש לא תיאר לעצמו את שהתרחש באמת - הבן השלישי של אנשי הים גו הציג תצוגת לחימה כה מרהיבה עד כי כולם שכחו את תפקידם ופשוט עמדו פעורי פה לנוכח החיזיון - הוא שיתק את הדרקון במכה אחת והחל חובט בו בעוצמה לא אנושית. בכל פעם שנראה היה כי הדרקון מנסה להתנער מהשיתוק, הבן השלישי של אנשי הים גו שיתק אותו שוב ושב להכותו. בתוך פחות מדקה השתרע הדרקון מת לרגליו (אם לא היו עדים לכך שני נזירים שדיווחו על כך תחת שבועה, איש לא היה מאמין לכך. אחד הסיפורים מזכיר כי כאשר הבן השלישי של אנשי הים איון עמד בפני הקיסר, וסיפר את החלק הזה בדיווחו ראש המסדר שלו, הפסיקו, לקחו הצידה והפציר בו כי יחזור מסיפורו ב"הזכירו" כי הפרת שבועה תפעיל את ההשבעות שהוטלו עליו ותהרוג אותו...עד כדי כך הדבר לא נשמע סביר).

לאחר מות הדרקון, החבורה המשיכה הלאה. הבן השלישי של אנשי הים איון, פארדיש וקאלוטיל ההוביט שהצטיינו מאוד בהתגנבות חרישית, ערכו סיור במנהרה לאורכה ולרוחבה, גילו ונטרלו את כל המלכודות והאזעקות שנבנו בה. בזמן שנסיך השדונים ישן, הם התגנבו לחדרו ולקחו את הטבעת. אולם אז נכשל קאלוטיל והתפתה לנסות ולקחת גולה מתוך ערמה של גולות שניצבה למרגלות מיטת הנסיך. הגולות התפזרו לכל עבר ברעש מחריש אוזניים ומהומה פרצה בארמון.

מכל עבר הופיעו שדונים, מספר גלמים ענקיים חסמו את יציאת החבורה. הבן השלישי של אנשי הים איון לא איבד את עשתונותיו. בקור רוח חילק תפקידים והחל מנהל נסיגה מסודרת. בחוד עמדו הבן השלישי של אנשי הים גו והבן השלישי של אנשי הים ליט ופילסו דרך, הורגים את כל מי שניצב בדרכם. מאחוריהם ניצבו המכשף והסייר, אחד מנטרל את לחשי השדונים שהוטלו נגד בני החבורה והשני יורה חיצים לעבר דמויות מרוחקות, בין שהן מטילות לחשים או יורות חיצים ומיני קליעים. מאחוריהם ניצבו הכוהן וההוביט נוהגים כמו הזוג שלפניהם, במאסף צעד הבן השלישי של אנשי הים איון בולם כל ניסיון התקפה מאחור.

לאחר לחימה ממושכת הצליחו בני המשלחת לסגת אל תוך מאורת הדרקון. השדונים שלא ידעו על מות הדרקון צבאו על הפתחים אך לא נכנסו אחריהם. בהוראתו של הבן השלישי של אנשי הים איון, קונקור בן לאמיר "אוחז העיניים" הטיל לחשי אשלייה רבי עוצמה שגרמו לשדונים להאמין כי הדרקון טרף את בני החבורה ובלע את הטבעת. השדונים נסוגו כדי ללקק את פצעיהם והחבורה המתינה לשעת כושר, וכשזו באה יצאה מהמאורה.

כשהתרמית התגלתה, ניהל נסיך השדונים מרדף אחרי המשלחת. אולם כל ההתקפות שלו נהדפו וכל ניסיונותיו להפילם בפח נכשלו. אפילו ניסיון של הגנב המהולל ניומה, להתגנב לחבורה בחושך ולגנוב שוב את הטבעת התגלה. במהלך ניסיון זה ניומה נחבל קשות וגורש בבושת פנים. לבסוף, לאחר מאמצים רבים ודרך מתלאה, חמקה המשלחת אל אויר העולם והגיעה אל הקיסרות.

בשובם לקיסרות, זכתה המשלחת לכבוד וייקר. הטבעת הושבה למקומה והגנות מיוחדות הוקמו סביבה. כמו כן יש שמועות כי הפתח לעולם השדונים, שהיה במקום נחבא על אי בודד, נסגר ונחתם. אזור השער הוצף והפך לאגם שבגלל השער הקסום ולחשים שהוטלו עליו הפך קסום. את האדמות מסביב לאגם העניק הקיסר לקאלוטיל "אצבעות חמאה" ומשפחתו, שניאותו לקחת על עצמם את השמירה על המקום. הם ייסדו שם כפר הוביטים. השמועה מספרת כי אוסף הגולות המדהים בעולם (שמורכב משני האוספים הכי גדולים ומפוארים עד אז- זה של ניומה וזה של נסיך השדונים) מצוי עד היום בכפר, בידי אחת הצאצאיות שלו.