הבן השלישי של אנשי הים איון - היסטוריה של הקיסרות

לאורך נהרות אזור הקיסרות התפתחה לפני אלפי שנים ציביליזציה אנושית אגרארית ובה ישויות פוליטיות אוטוקרטיות שלעיתים נלחמו אחת בשנייה ולעתים חיו בשלום. מאפייניה היו אלה -

* משטר - אוטוקרטי שושלתי - בראש הישויות הפוליטיות עמדו שושלות אצילים שזכו ליוקרה פוליטית ודתית רבה (מייסדי השושלות נחשבו לאלים);

* בירוקרטיה - הורכבה מפמליית השליט (בני לוויה, משרתים ועבדים) ומושלים שהיו בד"כ סריסים (דרך מצוינת למנוע הקמת שושלות אצולה מרדניות....). המושלים טיפלו בגביית המס המקומית ובכל המשתמע ממנה. רוב המס בא בצורת מס עובד - האיכרים היו חייבים בעבודות ציבוריות ובשירות צבאי. המושל ניהל את כל העניין (הוא לדוגמא היה אחראי על שומות מס, מפקדי אוכלוסיה, ועמד בראש היחידות הצבאיות שגויסו ממחוזו בעת מלחמה). חצר השליט הייתה נודדת בין המחוזות, וממומנת על ידי כל מחוז בתורו. השיפוט נעשה על ידי השליט ואנשי חצרו בעת נדודיהם.

* כלכלה וטכנולוגיה - כלכלה אגרארית וטכנולוגיה ימי ביניימית רגילה. טכנולוגיות הקשורות בארכיטקטורה ובניית תעלות וסכרים היו מפותחות במיוחד;

* תרבות - פטריארכאלית, קידשה מסורת אבות, ציות לשליט, אב, כבוד ואדמה.

* דת - בעיקר פולחן אבות ורוחותיהם. מעט פולחן לאלים שונים, בעיקר כאלה ללא בירוקרטיה כוהנית.

לפני כ-600 שנה פלשו לאזור, דרך הנהרות, שבטים ימיים נודדים שהשתלטו על כל האזור. הם כונו "אנשי הים" והפכו עד מהרה למעמד שליט באימפריה שהקיפה את כל האזור המיושב.
מבחינה פוליטית, כלכלית, תרבותית וחברתית "אנשי הים" נטמעו עד מהרה בתרבות המקומית, כשהם משפיעים עליה רק במעט. האלמנט השונה המרכזי שהם הביאו עימם הייתה דרך השלטון וערך האחדות הפוליטית למסגרת על גדולה- בראש "אנשי הים" עמדה מועצה שהורכבה מראשי המשפחות החשובות, ובראשה אדם נבחר שהוא ראשון בין שווים. מועצה זו שלטה באימפריה החדשה. לאנשים שחיים על ספינות, ערכי הציות לסמכות המרכזית ואחדות הצוות מקודשים, והם הנחילו ערכים אלה לסביבה החדשה, שאימצה אותם בקלות רבה ואף העצימה אותם.

האחדות והשלום הביאו לשגשוג כלכלי, חברתי ותרבותי, בדורות הראשונים שלאחר הכיבוש, שלא נודע כמותו. אנשי הים גם הביאו איתם ידע טכנולוגי שאפשר ניקוז וייבוש של אזורי ביצות רבים (בן השאר - זרעים של עצים וצמחים בעלי אפקט כמו של האקליפטוס שהובאו מקצה העולם; טכנולוגיות שאיבה חדשות; חומרים חדשים ועמידים שהובאו מרחוק, שבשילוב עם הטכנולוגיה ההידראולית המקומית אפשרה בניית סכרים גדולים במיוחד). האוכלוסייה הכפילה ושילשה עצמה, יישבה את השטחים החדשים ועד מהרה לא נותרו אדמות פנויות הראויות לעיבוד.

יחד עם היטמעותם באוכלוסיה ובאצולה המקומית, אנשי הים ירשו את כל המחלוקות והמריבות הישנות בין הפלגים השונים בתוך הציביליזציה. עד מהרה המלחמות חזרו, הפעם בצורה של מלחמות פנימיות בתוך האימפריה (יש שאומרים שכוחות מרושעים ולא אנושיים חדרו לאימפריה מעולם המוות וגרמו לשובם של המאבקים האלימים).

האידיאולוגיה של האצולה החדשה (שהורכבה מאנשי הים ובני האצולה המקומית שנותרו בחיים), לא התירה מלחמות אזרחים גלויות בשלב ראשון, וכך המאבקים הפכו למלחמות שבמרכזן היו רציחות של בודדים ובתי אצולה שלמים בחשאי או בגלוי (רק לאחר הוכחה שהם ביצעו פשע מתועב כלשהו, והשגת הרשאה בבתי הדין המתאימים כמובן.....) באמצעות התנקשויות חשאיות או דו-קרבות גלויים.

העמדת הפנים שאין מלחמה אמיתית בתוך האימפריה לא מנעה הסלמה. האימפריה התפצלה לכמה יחידות מדיניות שבחרו מועצה משלהן, וראש מועצה משלהן, והעמידו פנים שכל אחת מהן היא היורשת הלגיטימית של האימפריה והאחרות מורדות. בשל מצב המלחמה, נוצר תהליך של ריכוזיות שבו ראשי המועצות זכו למעמד יותר ויותר חשוב וליותר ויותר סמכויות עד שהפכו מ"ראשונים בין שווים" לאוטוקרטים, ממש כמו לפני הפלישה של אנשי הים (אצל אנשי הים, תפקידו המרכזי של היושב ראש הנבחר היה לפקד על הצי בעתות מלחמה. אז הוא הפסיק להיות "ראשון בין שווים" והפך למפקד בעל סמכויות מוחלטות, ממש כמו קברניט של אוניה; הדבר כמובן השתלב היטב במסורת האוטוקרטית של האצולה המקומית).

מלחמות בין צבאות גדולים הופיעו שוב, בלי החסמים והבלמים הישנים של לחימה בין צבאות - כל אויב היה סורר ומורד בעיקרון האחדות המקודש, ולכן דינו היה למות מוות קשה ואכזרי כמה שאפשר למען יראו וייראו. עם עד אז הנפגעים היחידים היו אצילים ובני לוויתם, כעת אוכלוסיות שלמות נרצחו בתואנה של "ביצוע פסק דין מקודש, כנגד מורדים מסוכנים".

לפני כ-300 שנה המצב הגיע כמעט למשבר שעמד להכחיד את התרבות האנושית באזור. המלחמות גרמו לדלדול באוכלוסייה, רעב ומחלות. סכרים החלו להיפרץ, תעלות להיחסם, והעמקים הפוריים עמדו בסכנת הצפה והפיכה לביצות. במקביל החלו יצורים הידועים בכינויים "שדי הים" (יצורים דמויי אנוש שנראים כמו הכלאה בן אדם לדג), האויבים העתיקים של אנשי הים, לפשוט על האימפריה.

ואז נפגשו צבאות של 7 הישויות הגדולות באזור חמשת הסכרים. יש אומרים כי הדבר היה תולדה של מניפולציה מסובכת של גורמי רשע שהסתננו למקום והיו המקור לכל המלחמות, אחרים ראו בכך יד הגורל או מקריות (ויש המזכירים כי אלה סכרים אסטרטגיים שמי ששולט בהם יכול לשלוט על מרבית זרימת הנהר ולייבש או להציף את אויביו. ברגע שכולם שמעו שאחד מהם מנסה להשתלט עליו כל השאר נזעקו למקום......). לחימה במקום הייתה עלולה להביא להרג האוכלוסייה המקומית, הרס הסכרים וחורבן סופי של תרבות בני האדם באזור.

20 יום עמדו הצבאות אחד מול השני. שליחים נשלחו, דו-קרבות נערכו ובסופו של דבר קתיליון המפואר (אז הוא עוד לא היה "מפואר" אלא סתם "קתיליון" ......), הבן הצעיר של ליור, שליט הישות קטנה ביותר מהשבעה, שליווה את אביו למקום, הציע ישיבת פסגה. כדי למנוע חשש של מזימת התנקשות מרוכזת הוא הציע כי הבנים הצעירים, האחרונים בירושה, של כל שליט יבואו וייצגו אותו.

בכינוס הוחלט על סדר חדש/ ישן. האימפריה תאוחד שנית (מבחינה אידיאולוגית אף אחד לא הודה שהאימפריה התפרקה....אבל דה-פאקטו זה מה שקרה ) -

* השליטים יהפכו לחברים במועצה שתבחר את היושב ראש (להלן הקיסר), כדי למנוע אי-הסכמה הוא לא יהיה אחד משבעת השליטים. כדי למנוע סכסוכי בחירה מחודשים לאחר כל תקופת כהונה, התפקיד יהפוך לתורשתי. תפקיד הקיסר יהיה יותר רשמי מאשר מעשי (כמובן שבנוסח הרשמי הוא שליט כולל ואבסולוטי...אבל באותיות הקטנות של עורכי הדין כתוב אחרת....).

* כל אחד מהשליטים יזכה למידה רבה של אוטונומיה בענייני פנים של אזורו.

* ענייני חוץ ינוהלו על ידי הקיסר, המועצה העליונה ועל ידי בירוקרטיה קיסרית מיוחדת, שתורכב מעבדים סריסים, ותוכשר במיוחד לצורך העניין בבתי ספר מיוחדים של הקיסר ומסדר מיוחד (ראה לעיל).

* מאבקים וסכסוכים בין בתי אצולה ייושבו או בדרך בוררות ודיפלומטיה, או בדרך לחימה שהוכפפה למערכת חוקים נוקשה, שנועדה למנוע פגיעה בחפים מפשע. אי ציות לחוקים נוקשים אלה יגרור השמדה של בית האצולה הסורר על ידי מנגנון מיוחד (ראה לעיל).

* כדי לוודא שמלחמות אזרחים לא יישנו והסדר יישמר, לאכוף את חוקי הלחימה הקשוחים בין בתי האצולה, וכדי להעניק לקיסר קאדר של בעלי תפקידים פוליטיים, צבאיים ושיפוטיים, הוקם מסדר מיוחד.

* באותה הזדמנות גם כונסו תקנות וחוקים רבים לקודקס מקיף שהביא להאחדת השיפוט.

לאחר דיונים ממושכים (חלקם נמשכו שנים), נערכו טקסי השבעה רבי עוצמה, והסדר החדש בא על כנו. הקיסר הראשון היה קתיליון (שלימים כונה ה"מפואר"), שנבחר בשל סגולות האישיות המיוחדות שלו, ובשל נבואה של האורקל שאמרה כי "כדי שהסדר ישרור על הבן הצעיר של הקטן בשבעה לשלוט, ואם ישלוט 50 שנה, הסדר והשקט יחזרו לנצח....." (אני אישית חושב שהוא נבחר כי משום שהיה הבן הצעיר של הבית הכי חלש הוא לא נתפס כאיום על ידי אף אחד ולכן היה מועמד פשרה מצוין......).

הכלכלה שוקמה, שדי הים גורשו במלחמות קשות שנמשכו כחמישים שנה, במהלכן קתיליון כמעט איבד את חייו 7 פעמים (לדעתי רוב הפעמים, הוא עמד בסכנה כתוצאה מפעילות של אצילים מקומיים שהתנגדו לסדר החדש....אבל אני לא יכול הוכיח זאת.... ) וניצל על פי המסורת, בזכות הבן השליש של אנשי הים איון (קודמה של קודמה של קודמה של קודמה של הדמות), כל בתי האצולה הוכנסו מי בהסכמה ומי בכוח להסדר החדש, השקט, השלום והשגשוג חזרו לשרור.

מאז נמשך הסדר הקיים. מידי פעם עמדה הקיסרות בפני איומים חיצוניים קשים כמו פלישת כוחות האופל בה הצטיין הבן השלישי של אנשי הים איון, קודמו של קודמו של קודמי, או המלחמה בשדי הים שארעה לפני חמישים שנה ובה הצטיין הבן השלישי של אנשי הים איון, ראש המסדר השביעי, קודמי. בכולם היא עמדה בהצלחה.

מידי פעם היו משברים פנימיים כמו גניבת טבעת האש ממגדל האבן, אירוע בו הצטיין הבן השלישי של אנשי הים איון קודמו של קודמי....אך גם על אלה התגברה הקיסרות.