הרפתקאות מיראנד ההלך הכחול - אחיזת שד

תארליב (Ttarli) לא היה דומה לאף קורבן של דאל. הוא היה חזק פיזית ונפשית, קשוח, קר רוח, לוחם מיומן ומתנקש מעולה וחסר מעצורים. בהיותו ילד ברח מביתו בשל התעללות מצד אביו החורג. מהר מאוד החל לנוע בדרכים והצטרף לחבורות שודדים. במשך השנים הוא נודע כלוחם ושודד מיומן. במקור לא היה אדם רע אבל נסיבות חייו הקשות הפכו אותו לאדם קשה וקר. עד שפגש בנערה כפרית יפה, ששינתה את חיו.

הייתה זאת אהבה ממבט ראשון. לאחר תקופה קצרה של חיזור, תארליב נשא אותה לאישה והתיישב בחווה קטנה שם נולדו לו מספר ילדים. הוא נהנה מחיים שקטים ומאושרים שהופרעו לעיתים נדירות על ידי סיוטים קשים, במהלכם נזכר במעלליו בעת שהיה פורע חוק. הם לא היו מספיקים כדי להפריע לאושרו, אולם הם הספיקו בכדי להסב את תשומת ליבו של דאל שבמקרה עבר במקום.
דאל נכנס לחלומותיו של תארליב והפך את חייו לסיוט מתמשך ובלתי נסבל. הוא לא ישן, הפך חסר מנוחה, עצבני ואיבד אט אט את שפיותו. ערב אחד דאל הצליח לערער את שלוותו עד כדי כך, שבעזרת מספר אשליות הצליח להביאו לרצח אכזרי של אשתו וילדיו. כדרכו, עזב דאל את תארליב לנפשו מאותו רגע, כשהוא יודע שכאשר הלה ישוב לשפיות הוא יבין מה עשה וכך סבלו יהיה מושלם.

אך תארליב היה שונה מכל קורבן של דאל. חזות האיכר השליו והרך שראו כולם הייתה חזות בלבד. בפנים הוא נותר הילד הקשוח, חסר האשליות שהחיים לימדוהו שכדי לשרוד עליו לפעול כל הזמן בפיקחות וחוסר מעצורים, לפגוע כל הזמן כדי להימנע מפגיעה. דאל הסיר את מעט המעצורים שעוד נותרו בו. תארליב הקדיש את חייו לנקמה. במשך שנים נדד וחיפש אחר הסיבה לטירופו. לאחר שגילה אותה, הוא נדד שנים נוספות בחיפוש אחריה. בשלב זה פגש אותו מיראנד.

תארליב כמעט נואש מחיפושיו כאשר עבר בבראנג'י ושמע על הרועה הצעיר הרואה דברים נסתרים. הוא ניסה להיעזר בעבר במטילי לחשים, חלקם אמיתיים וחלקם שרלטנים, אולם איש לא היה מספיק חזק כדי לחדור את ההגנות הקסומות של דאל המסוות את מיקומו.

מיראנד הצליח. תוך כדי כך הוא זכה להציץ לנשמתו הפגועה של תארליב. בתוך אותו מקום קר וקשה שהייתה נפשו הוא הבחין במשהו אחר. פינה קטנה ורכה בה לא הבחין איש מעולם מלבד אשתו המתה. פינה קטנה שאילו נשתל בה הזרע הנכון, וניתן לו הטיפול הנכון ניתן היה להופכו לעץ חסון שיכסה על כל השאר ויהפוך אותו לאיש טוב ומטיב. מיראנד ראה שהמקום היה כה חזק עד כי לא אבד גם אחרי האירוע הטראגי שעבר והחליט ליטוע בו שוב זרע תקווה. אולם קודם לכן היה צורך להסיר את השד האוחז בו.

מיראנד שכנע את תארליב שהוא לא יודע את מיקומו המדויק של דאל, אבל יוכל להתחקות אחרי עקבותיו ולהוביל את תארליב אליו. כך שכנע אותו לקחת אותו עימו למסע. במשך חודשים רבים נעו השניים בדרכים. כל הזמן הזה מיראנד עזור לנפשו הפגועה של תארליב והכין אותו למפגש ולמה שיבוא אחריו. כשהרגיש שתארליב מוכן, הוא חיכה לרגע המתאים וסגר על דאל.

דאל היה עסוק באחד מתחביבו האהובים - מרדף ממושך אחרי חיה חסרת ישע, כאשר תארליב ומיראנד הפתיעו אותו. דאל היה שדון קטן במיוחד, מרושע במיוחד וחזק במיוחד, אולם הפעם היוזמה לא הייתה בצדו. מיראנד בחר ברגע הכי פחות מתאים מבחינתו, כיוון שהשתמש במרבית לחשיו באותו יום. כמו כן מיראנד דאג לחזק מאוד את עצמו ואת תארליב באמצעות לחשיו שלו ואף בירך את נשקיהם. בנוסף לכל אלה הם גם הצליחו להפתיע אותו - תארליב היה זה שהיכה את המכה הראשונה ומעט מאד יצורים בני תמותה יכלו לשרוד את מכתו הראשונה של זה.

דאל היה באמת בעל עוצמה נדירה והוא השיב מלחמה, גם בהיות אחוז בלפיתת החנק של תארליב. הוא אף הצליח לפצוע את תארליב קשות וכמעט להורגו במהלך הקרב. ומיראנד נאלץ לרפאו באמצע הקרב כדי להשיב לו את כוחו. למרות כוחו, דאל היה עדיין בן תמותה. הוא אומנם נמנה על בני התמותה המועטים שיכלו לשרוד את מכת ההפתעה של תארליב, אך אפילו כוחו לא עמד לו כדי להחזיק מעמד בקרב ממושך אחר כך. בסופו של דבר תארליב הכריע אותו והרגו.

כשמיראנד הפנה ראשו אל תארליב לאחר שווידא את מותו השד בעזרת טקס שכלל טיהור ושפיכת מים קדושים. הוא ראה שהלה היה מוטל על הקרקע עם מבט זגוגי בעיניו. מיראנד הודה לעדריאד על שנתנה לו את החוכמה להכינו במשך חודשים לפני הקרב. לאחר הסבל שעבר, אחיזתו של השד בו, בדמות הרצון לנקמה היה כל מה שהשאירו בחיים. אילו לא היה מכין אותו מיראנד מראש, תארליב היה מתפרק לחלוטין לאחר שהיה הורג את דאל.

מיראנד הרים את תארליב בעדינות, והוביל אותו אל בראנג'י. שם הפקיד אותו בידיה של ראניה. הוא ידע כי תשכיל לרפאו ולטפח את הזרע שהטמין בנפשו. כעבור מספר חודשים השניים נישאו. בעזרת הכסף שתארליב אסף בנדודיו, הם הקימו פונדק ובית מחסה ליתומים. כשמיראנד ביקר אותם כעבור שנים וראה את אושרם ואהבתם, הוא הודה לעדריאד שהפגישה אותו עימם ונתנה בידיו את ההזדמנות לעזור להם להיוושע בגופם ובנפשם.