הרפתקאות מיראנד ההלך הכחול - המחלה והרוח

זמן קצר לאחר פרידתו ממשפחתו, נקלע מיראנד לאזור הכפר טארמין ופגש במשפחת איכרים שנעה הרחק מהכפר על קרון, כשכל רכושה עימה. הסתבר לו שאחד מילדיה, מארקון, חלה במחלה מסתורית, דמוית אבעבועות רוח. המרפאים המקומיים נואשו מלעזור ונוצר חשש שהוא ידביק את כל הכפר, לכן בלחץ הזקנים בני המשפחה ניאותו לעזוב את הכפר וביתם נשרף.

מיראנד ניסה לרפא את הילד באמצעים המיידים שעמדו לרשותו אולם נכשל. הוא התלווה למשפחה וכל הזמן הגה בבעיה וחקר אותה. בזכות מחקריו וכמה הנחיות ותובנות שקיבל מעדריאד, הוא הגיע לשורש הבעיה - לא היה מדובר במחלה רגילה.

מארקון גם הוא לא היה ילד רגיל בן תמותה. בתווי גופו דמה לחצי אלף, בדיקה נוספת העלתה כי לא היה חצי אלף רגיל. מתחקור עדין של הוריו, הסתבר שהוא אסופי שננטש על מפתן ביתם עטוף בבגדי פאר ונושא חותם עתיק. מיראנד הכיר היטב את כל האגדות על מכשפים ושדים רבי עוצמה שמתנקשים בבני תמותה בעזרת המחלות הקדמוניות. במיוחד עזר לו סיפור ששמע ממשפחת קרקס נודדת, כיצד שניים מבניה, יאנור ובאהאי, גם הם ילדים מיוחדים, חלו במחלה דומה והתגברו עליה.

מארקון חלה באחת מאותן מחלות עתיקות ורבות עוצמה. מהסוג שממנו יצאו רבות מהמחלות הטבעיות. היא יותר דמתה לישות על טבעית מאשר תופעה פיזית. מיראנד הבין מיד שעליו לעזוב כמעט לחלוטין את הטיפול בסממנים הפיזיים, ולהתרכז בנפש (בדיוק הפוך ממה שהוא או כל מטפל אחר עושים בעת טיפול ראשוני במחלה).

הוא הקים אוהל חלומות ולקח את הילד לתוכו למשך 10 ימים ו-10 לילות. הוא נכנס לסיוטים של הילד ועזר לו להיאבק בכל מה שנמצא שם. יחד השנים התגברו על מכשולים רבים - סופות חול שאיימו לקרוע את בשרם מעליהם, נהרות לבה שכמעט ושרפום חיים, שטפונות עזים, התקפות של מפלצות נוראות ועוד ועוד. בנחישות ותבונה הם הדפו התקפה אחר התקפה. יחד עצרו נשימתם כשנדרשו לכך עד כי ריאותיהם חשבו להתפקע, הם נצמדו אחד פעמים רבות ועצמו עיניהם ונתנו לליבם להוליכם הרחק מהסכנה. זימנו את כוחם הנפשי, ואומץ ליבם בצורת חפצים ובעלי ברית קסומים שבאו וסייעו להם.

בתום עשרת הימים הם הגיעו לשיא. מיראנד הכיר את המקום מהאגדות. הם הלכו צמודים יחד כשלפתע האדמה סביבם הפכה ללבה רותחת. מתוך השמיים הופיע שד איום ותקף אותם. מיראנד קרא לילד בשמו האמיתי - דאלוראן בן קארנליש בן נאל, בן באן החכם. הוא סיפר לו כיצד אבי סבו היה זה ששתל את ענף עץ הנארזי הראשון והזכיר לו שמגבלותיו הן יתרון המחכה להתממש. הילד אכן לא היה ילד רגיל, הוא חייך וירק בעינו של השד. בעומדו זקוף כיוון את כל כולו ללבה הרותחת ויצר ממנה סוסת אש ברודה ענקית. הוא אסף עננים והכניסם אל מתחת לרגלי השד, מגבש אותם לכדי מוצק. הסוסה, זינקה זינוק אדיר ורמסה את השד ברגליה, בועטת ומבטשת אותו עד כי נעלם.

מיד אח"כ יצאו השניים מעולם הסיוטים, מיראנד התעורר והילד החל ישן לראשונה מזה חודש שינה שלווה ומלאת חלומות נעימים. בבוקר שלמחרת חומו ירד, הוא יצא מהתרדמת בה היה שקוע, והחל מחלים.

משפחת הילד שבה לכפרה ומיראנד נפרד מהם והמשיך בדרכו. מעתה ואילך בכל פעם שפגש חולה הוא ניגש ראשית לטפל ברוחו ורק אחר כך בגופו. בזכות אותה תובנה שלמד הפך במשך השנים למרפא רב עוצמה.